אחוזי הצלחה וסיכויי הריון
אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים נשים וגברים הבוחרים בהפריה חוץ גופית הוא שאלת סיכויי ההצלחה. למעשה, מדובר במגוון נתונים המשתנים על פי גיל האישה, מצב הפוריות, איכות הזרע ותפקוד השחלות. ככלל, הסיכוי להריון מוצלח עשוי לנוע סביב 30%-40% למחזור טיפול בודד אצל נשים צעירות, אך הוא יורד עם התקדמות הגיל ועם רקע רפואי מורכב. עם זאת, בעזרת שיטות מתקדמות ופרוטוקולי טיפול מותאמים אישית, ניתן לשפר משמעותית את ההסתברות להיריון מוצלח לאחר מספר מחזורי טיפול.
שלבי הטיפול בפרוצדורת הפריה חוץ גופית
תהליך הפריה חוץ גופית מורכב מכמה שלבים מרכזיים. בתחילה עוברת האישה גירוי הורמונלי להגדלת כמות הביציות המבשילות בשחלות. לאחר מכן מתבצעת שאיבת הביציות, ובמעבדה מבצעים הפריה באמצעות הזרקת זרע ישירות אל הביציות או באמצעות ערבובן בצלחת. לאחר היווצרות עוברים, מחזירים עוברים באיכות טובה לרחם בתקווה שייקלטו ויתפתחו להריון תקין. לעיתים נדרשים מספר מחזורי טיפול, משום שלא תמיד מתרחש הריון כבר בניסיון הראשון.
פעולה זו אינה כרוכה בהרדמה, ודומה באופייה לפעולה של ההזרעה. במידה ומתברר שהרזרבה השחלתית של האישה אינה מאפשרת השגת הריון עם ביציות משלה, עומדת בפניה האפשרות של הריון מתרומת ביצית, הנשאבת מרחמה של אישה צעירה יותר.
הפרוטוקול הטיפולי כולל עקרונית 5 שלבים מרכזיים:
טרם תחילת הטיפול, הרופאים מבצעים הערכה מקיפה של מצב הפוריות של בני הזוג או של האישה עצמה (למשל, במקרה של אם יחידנית). ההערכה כוללת בדיקות תדם והורמונים, בדיקות הדמיה,
הערכת מצב הזרע של בן הזוג, ייעוץ כללי ובניית פרוטוקול טיפולי.
1. גירוי שחלות, לטובת ביוץ יתר וייצור מוגבר של זקיקים – לצורך כך גורמים לגירוי השחלות – בדרך כלל על ידי תרופות המותאמות לכל אשה באופן אישי – על מנת שהן תייצרנה כמות גבוהה של זקיקים אשר בתוכם תבשלנה ביציות, מעבר לכמות השגרתית. תרופות אלה יגבירו את ייצור הזקיקים ובתוכם הביציות מעבר לתהליך הביוץ הרגיל שאז תשתחרר בדרך כלל רק ביצית אחת, בכך שונה תהליך הפריה חוץ גופית מתהליך התעברות רגילה.
תרופות אלה כוללות: תרופות על בסיס הורמון LH ו- FSH, אשר הם מגרים את השחלות לייצר זקיקים בכמות מוגברת. אלו ניתנות בצורת הזרקה עצמית על ידי האישה עצמה.
לקראת המשך תהליך ההפריה החוץ גופית ניתנת תרופה על בסיס גונדוטרופין כוריוני אנושי (הורמון HCG), אשר תפקידה לעזור בהבשלה של הביציות לקראת השאיבה שעומדת להתבצע.
2. מניעת ביוץ מוקדם שאינו מבוקר, במסגרת דיכוי הורמונאלי – במהלך תהליך ההפריה החוץ גופית, עלול להתרחש מצב בו הביצית תשתחרר בטרם העת, לפני שהגיע זמן הבשלתה המלאה, וכשעדיין לא בוצעה השאיבה. מצב כזה עלול לגרום לאובדן כל התהליך, ואי יכולת להשתמש בביציות לצורך תהליך הפריה חוץ גופית. כדי למנוע מצב זה, ניתנות לאשה תרופות נוספות המעכבות את הביוץ המוקדם, כך מבטיחים שהביציות עדיין לא משתחררות וממתינות לשאיבה במקומן.
3. שאיבת הביציות מן האישה – כאשר הביציות מוכנות, שואבים אותן מן הגוף. הפעולה נעשית בהרדמה מלאה, ובשאיבה דרך הנרתיק כך שאין צלקת בעקבותיה.
לאחר שהזקיקים מגיעים לגודל הרצוי (בדרך כלל סביב 17-20 מ"מ) ולאחר הערכה שהגיע הזמן הבשל ביותר, ניתנת זריקת HCG (או תרופות דומות) המכונה "טריגר". זריקה זו משלימה את הבשלת הביציות בתוך הזקיקים ומכינה אותן לשאיבה והפריה.
- תזמון: זמן השאיבה מתוכנן בקפידה, לרוב כ-36 שעות לאחר הזרקת ה-HCG, כדי לתפוס את הביציות בשיא הבשלות שלהן.
- שאיבת הביציות: הפרוצדורה מתבצעת לרוב בהרדמה כללית קצרה או בטשטוש. רופא הנשים מחדיר מחט דרך הנרתיק (באמצעות אולטרסאונד) לשחלה ושואב את הנוזל שבו מצויות הביציות. התהליך אורך בדרך כלל כ-20-30 דקות.
4. ביצוע הליך ההפריה במעבדה – אחרי השאיבה מפגישים בין תאי הזרע של בן הזוג לביציות שנשאבו וממתינים להתפתחות תקינה של העוברים בתנאי מעבדה.
לאחר ההפריה, הביציות המופריות (כעת, עוברים בשלבי חלוקה מוקדמים) ממשיכות לגדול במעבדה בתנאים מבוקרים.
- מעקב יומי: הצוות בודק כיצד מתפתחים התאים, האם הם מתחלקים בקצב תקין, ומדרג את איכות העוברים על פי קריטריונים של מראה, מספר תאים וסימנים נוספים.
- החלטה על יום ההחזרה: לרוב מחזירים עוברים ביום השני או השלישי להפריה, אך במקרים מסוימים ממשיכים לגדל אותם עד ליום החמישי-שישי (בלסטוציסטים) לקבלת איכות גבוהה יותר של עובר.
5. החזרת העוברים לרחם האישה – לאחר מעקב מוחזרת הביצית המופרת (קרי העובר) אל רחם האישה בתקווה שהוא ייקלט בהצלחה ויתפתח להריון תקין.
החזרת העוברים לרחם היא הליך קצר ולא פולשני, המתבצע ללא הרדמה ברוב המקרים.
- שיטת ההחזרה: רופא הנשים משתמש בצנתר דק במיוחד, דרכו מחדירים את העובר או העוברים לחלל הרחם. התהליך מבוקר באמצעות אולטרסאונד בטני, כדי לוודא שהם מגיעים למיקום המתאים (לרוב החלק העליון של הרחם).
- מספר העוברים: ההחלטה כמה עוברים להחזיר מבוססת על גיל המטופלת, איכות העוברים וסיכוני הריון מרובה עוברים. לרוב, מומלץ להחזיר עובר בודד או שניים, בהתאם לפרוטוקול הטיפול והמדיניות הרפואית.