הפריית מבחנה (הנקראת גם IVF) היא סוג אחד של טיפולי פוריות אשר בבסיסה עומד חיקוי המהלך הטבעי של כל הריון תקין. היות והמהלך לא הצליח או לא אפשרי אצל אותם בני זוג, הם יבצעו זאת בתנאי מעבדה בצורה מלאכותית.
הליך הפריית מבחנה כחיקוי לטבע
במילים אחרות, בתהליך זה של הפרייה חוץ גופית המפגש בין הזרע לביצית שהוא הבסיס להתפתחות עובר, לא יתבצע בגוף האישה אלא במעבדה.
לאחר שהמהלך יצליח וייקלט, יחזירו הרופאים את הביצית המופרית לגוף האישה, בתקווה שהיא תקלט שם בהצלחה ויתחיל להתפתח הריון.
כיצד מתבצעת הפריית מבחנה?
בשלב הראשון של התהליך, צריך להגיע למצב בו הזקיקים בשחלה מבשילים, על ידי אמצעים הורמונליים שונים. כאשר הצליח השלב הראשון, וגוף האישה הגיע לבשלות של זקיקים המכילים מספר גבוה של ביציות אפשר לבצע את שאיבת הביציות.
בתהליך זה האישה מורדמת בהרדמה כללית, והיא אינה חשה דבר. הרופא מבצע שאיבה באמצעות מחט שבסופה משאבה, אותה הוא מחדיר דרך הנרתיק עד השחלה עצמה. משם הוא שואב את כל כמות הזקיקים שנמצאו בשחלה זו.
וזאת, על מנת להבטיח מקסימום של סיכויים להמשך תהליך הפריית מבחנה. לפעמים ישנם זקיקים שאין בהם כל ביצית, לפעמים הביצית שנשאבה אינה בשלה, ולכן כדאי להגיע למקסימום הזקיקים שניתן להשיג כדי שתהליך הפריית המבחנה יצליח בהמשך.
כיצד ממשיכה הפריית מבחנה לאחר שאיבת ביציות?
בסיום השאיבה מוכנסים הביציות לתוך מבחנה. בשלב זה נוטלים את זרע בן הזוג ומפגישים ביניהם בצורה מלאכותית. הזרע והביצית המופרים נשארים בפיקוח הרופא משך יומיים-שלושה, עד שהם מראים סימנים של התפתחות ויש בהם כבר מספר מסוים של תאים. לאחר זמן זה מחזירים את התאים לגופה של האישה, ושם הם אמורים להיקלט להריון מוצלח.
יש לציין כי אם נותרות ביציות מן השאיבה שלא באו לידי שימוש ניתן להקפיא אותן ולשמור לעת הצורך בעתיד.
הפריית מבחנה סיכויי הצלחה
בדומה לשיעור ההריונות המתרחשים באופן טבעי, גם אחוזי ההצלחה הצפויים בטיפול הפריה חוץ-גופית עומדים על כ-25 אחוזים. מדובר בשיעורי הצלחה ממוצעים כמובן, והסיכויים עשויים להשתנות למעלה או למטה, בהתאם למצבם הבריאותי, הגנטי והנפשי של בני הזוג ובעיקר של האישה.
כישלון בתהליך עלול להתרחש בכל אחד משלביו, החל משלב גירוי הביוץ, שלב שאיבת הביציות, שלב ההפרייה, ועד שלב ההשרשה ברחם.
אי הצלחה אינה מבטאת כישלון מוחלט בעתיד אלא אי יכולת נקודתית להצלחת ההליך וזאת מסיבות שונות.
כמו כן, יש לדעת כי לטיפולי הפריית מבחנה עלולים להתלוות סיבוכים, אומנם מדובר בסיבוכים נדירים למדי, אך חשוב להכירם:
- סיכונים הנובעים ממתן תרופות
מכיוון שבמסגרת טיפולי הפוריות ניתנות תרופות הורמונליות, עלול להיגרם גירוי יתר של השחלות. - סיכונים בתהליך שאיבת הביציות
סיבוך אפשרי (זיהום ודימום תוך בטני) נובע מהחדרת המחט לטובת שאיבת הביציות. - סיכון בהריון מרובה עוברים
טיפולי הפריה עשויים להוביל להריון מרובה עוברים, הנחשבים להריונות בסיכון גבוה יותר (לאישה ולעוברים). - סיכון למומים מולדים
הדעה הרווחת היא שבילדים שנולדו כתוצאה מהפריה חוץ גופית, תיתכן עלייה קטנה של 1% בסיכון למומים מולדים (ניתן לרוב לאבחנם במהלך ההיריון).
הפריית מבחנה – קצת היסטוריה
בעולמנו כיום, זוגות רבים מבצעים הליך של הפרייה חוץ גופית, ואנו נוטים לחשוב כי מדובר בתהליך ותיק אשר התקיים במשך שנים ארוכות. למעשה מדובר בפרוצדורה חדשה יחסית במושגי עולם הרפואה, אשר לא מפסיקה להשתכלל ולהתפתח הודות להתפתחות המדע ושימוש בטכנולוגיה חכמה.
תהליך ההפרייה החוץ גופית החל לפני כשלושים וחמש שנה, אז נוסה לראשונה בהצלחה תהליך הפריה חוץ גופית, ותינוקת ראשונה באה לעולם בעזרת הפריית מבחנה.
אמנם מאז התפתחה הרפואה, ועשרות מחקרים נעשו בתחום. הבשורה הטובה היא שעשרות זוגות חשוכי ילדים אשר היו נחשבים לחסרי סיכוי עד לפני זמן קצר, יכולים היום בעזרת התקדמות הרפואה להצליח להרות ולזכות לילד משלהם.
חשוב לדעת כי הפריית מבחנה היא תהליך אשר דורש את מירב הסבלנות ואורך הרוח. כדאי להיעזר במהלכו בתמיכה נפשית מתאימה על מנת להתגבר ולהתמודד עם תגובות אפשריות של חרדה ולחץ.